החלטה בתיק ת"א 32302-11-12

האם לבימ"ש השלום סמכות עניינית לדון בתביעות כספיות הדדיות בין שני שותפים שניהלו ביחד מרפאת שיניים, הקשורות להתחשבנות ביניהם ולפירוק השיתוף בנכסי השותפות? זו השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זו.

רקע עובדתי

1.      בתאריכים 15/8/11 ו-8/3/12 נחתמו בין הצדדים, שהם רופאי שיניים במקצועם, שני הסכמי שותפות שעניינם ניהול מרפאת שיניים הממוקמת בשדרות בן גוריון, בבניין הסיטי-סנטר בחיפה. בהתאם לסעיף 2 להסכם מיום 8/3/12, חלקו של כל אחד מהצדדים בשותפות הוא מחצית מרפאת השיניים ואילו בהתאם לסעיף 3 להסכם, רווחי השותפות והפסדיה יתחלקו שווה בשווה בין השותפים.

2.      השותפות בין הצדדים התנהלה מיום 15/8/11 עד 1/9/12 אז הודיע התובע לנתבע על סיום השותפות ביניהם במכתב שמסר לתובע ושנושא תאריך 1/8/12. לטענת התובע, הודעתו על הפסקת השותפות נבעה מהתנהלות הנתבע אשר טען בפניו במשך כל תקופת השותפות, כי השותפות נמצאת בהפסד מתמיד וכי אין לה רווחים שניתן לחלק בין שותפיה.

3.      עם הפסקת השותפות הגיש התובע נגד הנתבע תביעה על סך 150,000 ש"ח בה הוא עתר:

א.    להשיב לו סכום של 150,000 ש"ח שהשקיע בשותפות בהתאם להסכם מיום 15/8/11.

ב.    לשלם לו מחצית מעלות המרפאה והציוד שנמצא בה.

ג.     לשלם לו מחצית מרווחיה של השותפות במשך תקופת השותפות.

4.      מנגד הגיש הנתבע נגד התובע תביעה נגדית בה הוא עתר לחייב אותו לשלם לו סכום של 500,000 ש"ח בגין החזר הוצאות עפ"י הסכם השותפות, תשלום עבור מטופלים שהנתבע ביצע להם השתלות ולא השלים את הטיפול, תשלום עבור ציוד של השותפות שנלקח על ידו, תשלום למעבדה חיצונית עבור שירותים שהזמין ממנה במהלך ניהול השותפות, כספים שהתובע גבה מלקוחות ולא דיווח עליהם לשותפות ועוד.

5.      נוכח מהות הסכסוך שבין הצדדים כמתואר לעיל, הוריתי להם, בהחלטה מיום 21/10/13, להגיש טיעונים בשאלת הסמכות העניינית.

טענות הצדדים

6.      התובע טוען, כי מכיוון שבשתי התביעות הסעד הנדרש הוא סעד כספי שבתחום סמכותו של בית משפט זה, הרי הסמכות העניינית לדון בתובענות נתונה לבית משפט השלום. לטענתו, סוגיית הסמכות נחתכת עפ"י הסעד ללא קשר למהות הסכסוך שבין הצדדים. בעניין זה הפנה התובע להחלטה שניתנה ע"י הנשיא ברק ברע"א 848/97 רון רהב נ' תחיה קגנוביץ' (להלן: "עניין רון רהב") וכן להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רניאל) בבש"א (חיפה) 22679/04 רינגל שמואל ואח' נ' רו"ח רוזנברג דוב ואח'.

7.      הנתבע טען מנגד, כי הסמכות לדון בשתי התובענות נתונה לבית המשפט המחוזי בחיפה שבתחום שיפוטו נוהלה השותפות. לטענתו, על אף שהסעדים הנתבעים בשתי התביעות הם סעדים כספיים, הרי מדובר בסכסוך בין שותפים אשר מחייב פירוק השותפות, עריכת התחשבנות בין השותפים ומתן סעדים בהתאם להתחשבנות שתיערך. לתמיכה בעמדתו הפנה הנתבע לפסק הדין שניתן בע"א 760/76 יוסף יעקבזון נ' שמואל בוטובסקי פ"ד לא(3), 621.

דיון והכרעה

8.      סעיף 46 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה - 1975 (להלן: "פקודת השותפויות") קובע כדלקמן:

"בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות, או שבו נמצא מקום עסקה הראשי הוא המוסמך לצוות על פירוקה".

סעיף 47 לפקודה קובע:

"מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו - אם אין הסכם על היפוכו של דבר, לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית המשפט אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס נכסים לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד".

"בית המשפט" בהתאם להגדרה שבסעיף 1 לחוק הוא " בית המשפט המוסמך לצוות על פירוק השיתוף ", קרי בית המשפט המחוזי. על כן, הסמכות לפרק את עסקי השותפות, להורות על סילוק חובותיה, התחשבנות בין השותפות וכדו', כאמור בסעיף 47 לפקודה, נתונה לבית המשפט המחוזי שבתחומו רשומה השותפות או נמצא מקום עסקה הראשי.